גישות טיפוליות
הדיאלוג הפנימי - Voice Dialogue
חלקנו נוטים להסתייג מתכונות מסוימות הקיימות בנו, לשפוט את עצמנו ולהתבייש או להדחיק צדדים הנתפסים כשליליים באישיות, כגון: תחושות וקולות של קנאה, פחד, נהנתנות, הססנות, מתירנות, צורך בתשומת לב, מחסור בביטחון עצמי וכדומה.
שיטת הדיאלוג הפנימי ('וויס דיאלוג') מלמדת אותנו לא להתעלם משום קול או חלק בתוכנו, גם אם הוא נתפס כשלילי - כי אין דבר כזה צד רע, אלא רק צד שיצא מאיזון. יתכן שחלק מסוים שימש כהגנה בעבר וזקוק להתאמה להווה?
לכל חלק וקול יש תפקיד ומתנה ייחודית משלו לחיינו. אנו נגלה ביחד את מהותה של מתנה זו, מתוך כוונה ליהנות ממנה ולהשתמש בה בתבונה.
שיטת הדיאלוג הפנימי עוזרת לנו להשיג ולבסס מרכז מודע ('האני המודע'), שיודע להתבונן על הדברים מלמעלה, לשים בפרופורציות חלקים דומיננטיים, לאפשר מקום לחלקים מודחקים, ולחוות יותר מעצמינו תוך כדי הרחבתו, כמו שמנצח מוביל תזמורת.
ביסוס הקשר עם ה'אני המודע' והרחבת האישיות, שהשיטה מאפשרת, יוצרים השלמה עם מי שאנחנו. השלמה זו מובילה להתרחבות וקבלה של יותר חלקים מהאישיות. התרחבות זו מתבטאת בשלום פנימי ושלווה רבה יותר. כך נחייה את חיינו במלואם, מגשימים את עצמינו ומנהיגים את חיינו.
תוך כדי הטיפול ולאחריו נחווה יותר סיפוק, היות ורמת התסכול תרד. כאשר תיווצר דילמה בחיינו יהיו לנו כלים להתמודד בצורה מודעת, ולהפחית את הדרמה והפעולות האוטומטיות שאינן מקדמות.
למידע נוסף http://delos-inc.com
האקומי
שיטת 'האקומי' הינה שיטה עדינה ואפקטיבית להתפתחות, שינוי וצמיחה. העבודה מתבססת על המצאות במצב של קבלה (לא שיפוטית) לחוויית הרגע. בטיפול זה, הנוכחות ברגע משחררת לאוויר העולם את הרגשות והאמונות על פיהם אנו פועלים.
זוהי פסיכותרפיה עמוקה המתבססת על מודעות לרגע על ידי מיינדפולנס (Mindfulness) המובילה לשינוי עמוק של דפוסים, חוויות והתנהגויות.
שיטת 'האקומי' משתמשת במגוון רחב של טכניקות ובתובנת הגוף כשער ליצירת התפתחות ברבדים עמוקים שאינם תמיד נגישים לשפה והבנה מילולית.
אלפי שעות של יישום קליני ומחקר על בסיס נוירולוגי של מיינדפולנס מגבים את השיטה. יעילות שיטת 'האקומי' מתאפיינת בחשיפת חומרי ליבה פסיכולוגים, המארגנים את האישיות ויצירת חוויה טרנספורמטיבית המהווה כר לתובנות חדשות אודות המציאות.
תוצאות הטיפול מתאפיינות בשינוי עמוק ברמה הרגשית, הקוגנטיבית וההתנהגותית של המטופל.
התהליך ב'האקומי' מתבסס על יצירת קשר ומיכל טיפולי המעניקים למטופל ביטחון המאפשר לו להפנות את תשומת ליבו לחקר רגשי, קוגנטיבי ורוחני. שם נחשפות הנחות יסוד שנבנו במהלך השנים כלפי העצמי, האחר והעולם. הנחות כגון: אני לא טוב/ה מספיק, אינני מסוגל/ת ליצר מערכת יחסים, אי אפשר לסמוך על אנשים, העולם קשה ומסוכן ואחרות.
חלק מהנחות היסוד טובות ומועילות וחלקן חוסמות. לאחר חשיפת הנחות החוסמות והעלתן למודע, דרך 'האקומי' מציעה דרכי ריפוי הכוללות המרתן לתפישות המאפשרות צמיחה. כך משתנה החוויה הפנימית, תפיסת המציאות ופעולות האדם. הליכה בדרך זו מולידות למידה, התנסויות חדשות, עבודה עם הילד הפנימי, התמודדויות מרפאות עם טראומות ואפשור של בניית מערכות יחסים מיטיבות עם אחרים בחיינו. לאחר שלב הטרנספורמציה, מתמקדת העבודה ביצירת אינטגרציה של השינוי בחיי היום יום.
פסיכולוגיית העצמי
עיקרי הטיפול בדרך 'פסיכולוגיית העצמי' ממוקדים ביצירת תחושת עצמי ייחודי ומובחן, המקבל הידהוד אמפתי לצרכיו וחוויותיו מהמטפל.
על פי פסיכולוגיית העצמי האדם מונע על ידי חיפושו אחר התפתחות וצמיחה אישית, ולא רק על ידי ניסיון לספק את דחפיו.
תיקוף הצרכים והחוויות מוביל לחיים עם תחושה אותנטית וערך, המאפשרת מיצוי ייחודו של האדם. לכן האמפתיה למטופל מצד המטפל, נתפסת ככלי טיפולי מרכזי.
הגישה ההתייחסותית
הקורה בחדר הטיפולים מתבסס על טיפול של שני א/נשים. כלומר: מטפל ומטופל/ת בונים את היחסים ביניהם תוך הסתכלות על הקורה בחדר, כמשקף את דפוסי ההתקשרות של המטופל/ת. כאן נתבונן ביחד על הקורה דרך המשקפיים המיוחדים שמציעה הגישה.
הפסיכותרפיה ההתייחסותית, בשונה מהפסיכותרפיה הפסיכואנליטית, שמה דגש רב על האופן שבו נפש האדם מתפתחת מתוך מערכות יחסים, ומתוך כך יוצקת משמעות רבה יותר לחלק של המטפל בקשר הטיפולי.
על פי גישה זו יש משקל לסובייקטיביות של המטפל המנכיח עצמו בחדר הטיפולים וכך אני פועל. הנכחה זו מתבטאת במידה מסוימת של שיתוף בתחושות ומחשבות בזמן אמת. במילים אחרות, המטפל מעורב בטיפול ונעזר בחוויותיו לצורכי המטופל/ת והטיפול.
גישה טיפולית זו הנקראת פסיכותרפיה התייחסותית צמחה מתוך הפסיכותרפיה הפסיכו-אנליטית. הגישה מייחדת את הקשר הטיפולי ומוסיפה רעיונות חברתיים לתוך הטיפול. היא נצמדת לרעיון הפסיכואנליטי הקובע כי מצוקה בהווה הנה לרוב שחזור של פגיעה או קושי בלתי פתור מהעבר.
פסיכותרפיה התייחסותית דבקה גם ברעיון לפיו נפש האדם נחלקת לרמות שונות של מודעות - החל מהתכנים הנגישים למודע ועד לרמה פחות נגישה של הלא מודע. האדם נוטה להרחיק אל הלא מודע זיכרונות המעוררים בו כאב ו/או חרדה (הקשורים לרוב לחוויות מהילדות) ובעזרת סדרת הגנות נפשיות הוא נמנע ממגע עמם. הגנות אלו משפיעות על התנהלות האדם ואחראיות על חלק משמעותי מהמצוקות.
נדבך משמעותי נוסף שהפסיכותרפיה ההתייחסותית מוסיפה, קשור לשילוב תיאוריות חברתיות בטיפול. כלומר, משולבת ההבנה שהאדם מתעצב גם במסגרת חברתית-תרבותית, ולא רק בתוך מערכות יחסים ספציפיות.